For No Reason (with translation into Hebrew)

On Saturday there was the inevitable meeting between my parents and Hadar's, in Petach Tikva. Wedding stuffs. When i came out to meet my folks the first thing father told me was:	בשבת הייתה הפגישה הבלתי נמנעת בין ההורים שלי לבין ההורים של הדר בביתם בפתח תקווה. ענייני חתונה. יצאתי לפגוש את ההורים שלי ולכוון אותם לחניה והדבר הראשון שאבא שלי אמר לי, כבר במכונית, היה:
— "It's very important that the food will be very good. Because you know, there are such people who like it when meat is fried on both sides..."	— "זה חשוב מאד שהאוכל יהיה טוב, כי אתה יודע, יש אנשים שמאד אוהבים שצולים את הבשר משני הצדדים..."
— "And i like it when there's no meat at all."	— "ואני אוהב שאין בשר בכלל".
He didn't even consider the possibility that i might have negative feelings about something that he said, let alone the possibility that i don't want any dead animals on my wedding.	הוא בכלל לא העלה על הדעת את האפשרות שיהיו לי אי-אלו רגשות בקשר למה שהוא אמר, שלא לדבר על האפשרות שאולי אני לא ארצה חיות מתות בחתונה שלי.
Obviously most of the talk focused on that. Hadar's mother is in denial. She didn't even want to look on the dairy menus that we brought. Quite expectedly she went to a few banquet halls herself, 'cause she didn't have the patience to wait for us to choose a place and she doesn't trust our taste in the first place and that's before our vegetarianism is even taken into account - and it is not. She showed the proposals and the menus from the other halls to my parents, who liked them. "You see", she said to them, "this place has fried chicken" - "Oh yes, yes, fried chicken". I wanted to say: "They're all the same, they've all got fried chicken, and that's exactly the reason why i'm not going there" - but refrained. Why waste words and nerves.	מובן שרוב השיחה התמקדה בזה. אמא של הדר בהכחשה. היא לא רצתה בכלל להסתכל על התפריטים החלביים שהבאנו. באופן צפוי למדי היא ביקרה בכמה אולמות אירועים בעצמה, כי לא היתה לה סבלנות לחכות לנו שנמצא אולם, וחוץ מזה היא לא סומכת על הטעם שלנו מלכתחילה - וזה עוד לפני שהיא בכלל מתחשבת בצמחונות שלנו, והיא לא. היא הראתה את הצעות המחיר ואת התפריטים להורים שלי, שאהבו אותם. "תראו", היא אמרה, "יש פה פרגיות בתפריט". "אה, כן, כן, פרגיות." רציתי להגיד: "הם כולם אותו דבר, בכולם יש פרגיות, ובדיוק בגלל זה אני לא אלך אליהם", רציתי להגיד - אבל לא אמרתי. למה לבזבז מילים ועצבים.
My parents don't take it well too. I try to explain that all their worries are for no reason, that the food will be good even without meat, but it doesn't help. They say that it's insensible towards them and their friends - but what about sensibility towards me? They say that i can't impose my beliefs on the public - but what about the public imposing its beliefs on me? By the way, i don't have any beliefs - if meat is to be ate, blood must be spilled first, that's a fact. It's the public that wrongly believes that it's necessary to eat meat and completely ignores the fact the many millions of people live and celebrate without it.	גם ההורים שלי לא מקבלים את זה בקלות. אני מנסה להסביר להם שכל הדאגות שלהם הם ללא שום סיבה, שהאוכל יהיה טוב גם אם לא יהיה בשר, אבל זה לא עוזר. הם אומרים שאני מפגין חוסר רגישות כלפיהם וכלפי החברים שלהם, שהם רוצים להזמין - אבל מה עם קצת רגישות כלפיי? הם אומרים שאני לא יכול לכפות את האמונות שלי על הקהל - אבל מה עם הקהל רוצה לכפות את האמונות שלו עליי? לי אין שום אמונות - כדי לאכול בשר צריך לשפוך דם וזו עובדה, לא אמונה. זה הקהל שמאמין ש"צריך" לאכול בשר ומתעלם מכך שיש מיליוני אנשים שחיים וחוגגים בלי זה.
But getting back to sensibility - i admit that i'm rather surprised by people's insensibility. In one hall to which i went yesterday the marketing guy offered me a dairy menu with fish and when i asked whether i can replace the fish with something else, he told me that i can't: "Why abuse the guests?" Isn't it his fucking job to be minimally sensitive to his potential clients?	אבל נחזור לרגישות - אני די מופתע מחוסר הרגישות שחלק מהאנשים מפגינים לנושא. אתמול הסתובבנו בין אולמות ואיש המכירות של אחד מהם הציע לי תפריט חלבי של קייטרינג הבית - דבר יוצא דופן ודי מבורך לכשעצמו - אבל הוא כלל דגים. כששאלתי אם אפשר להמיר את הדגים במגוון רחב יותר של מנות צמחוניות, הוא אמר - "לא, חייבים לקחת דגים. למה להתעלל באורחים?" לעזאזל, חשבתי שהעבודה של איש מכירות זה להראות רגישות ללקוחות עתידיים.
If until yesterday i had doubts about ordering meat, now i'm hundred percent firm: I'm not taking any part in paying fifty thousand sheqels for meat - even if it will be somebody else's money, and in killing about two hundred chickens and a larger than zero number of cows. Not on my celebration.	בקיצור, אם עד אתמול היו לי עוד הרהורים שאני כן אקנה בשר במקרה קיצוני, עכשיו זה מנוי וגמור: אני לא הולך לקחת שום חלק בקניית בשר בכחמישים אלף שקל, גם אם מישהו אחר ישלם עליו, וברצח של כמאתיים תרנגולות ועוד מספר כלשהו של פרות. לא בחגיגה שלי.