Ethic אתיקה

I'm on to something big with Miron.

He's a great songwriter, as i already wrote. It is most important. But something must be done about it too.

So we developed ourselves a work ethic:

• At least one rehearsal a week. Quite simply, everything started moving since i made this firm decision.
• If a song is written and a demo is recorded, it must be played as it is written. That's Miron's demand and it is fair - these are his songs after all. It's not a dictatorship: Everyone can offer his solos, chords and ideas, but a clear line is drawn between rehearsing a song and jamming.
• We are trying to establish a playlist for a gig.

Except that: We have a regular bassist and he fits in well. Miron's harmonies are easy in the first place, so the bassist just needs a rhythm and a basic playing technique. Our guy has them both.

We also need a drummer. Some songs need a full drum line complete with snares and cymbals and others only need percussion. We haven't found a drummer yet, but we tried several percussionists, mostly darbuka players, and they were good - playing darbuka is not as simple as it seems. However the guy that played with us yesterday was truly amazing. He didn't bring a full drumkit, but he had a cajón, which is a wooden crate with strings inside that essentially work like the springs in a snare drum. (And cajón means simply "crate" in Spanish.) He also had drumsticks, rainsticks, bracelets, rattles, tambourines, bells et cetera and in addition he drummed on found stuff such as glasses and ashtrays and he built improvised instruments with completely new sound from cheap darbukas found at Miron's home. It looks good, it sounds good, it is original, it is cool and it fits Miron's music. It is important to note that the sound of this percussionist is close enough to the sound of a mainstream drumkit, so when we'll play we won't be pushed into some ethnic niche. So as far as i'm concerned we don't need another drummer.

We have a future.

אני עליתי על משהו גדול עם מירון.

זה שהוא כותב שירים דגול כבר כתבתי. וזה הכי חשוב. אבל צריך גם לעשות עם זה משהו.

אז פיתחנו לנו משמעת עבודה:

• לפחות חזרה אחת בשבוע. למעשה הכל התחיל לזוז מאז שקיבלתי את ההחלטה הזו.
• מה שכבר כתוב ומוקלט - צריך לנגן כמו שהוא. לא לאלתר. זו דרישה הוגנת של מירון. השירים באמת שלו והם, כאמור, טובים. להציע סולואים חדשים זה בסדר ואני עושה את זה, אבל יש הפרדה בין נגינה מסודרת של שיר מוכן לבין ג'ם. זה עובד.
• אנו עושים נסיונות מלומדים לגבש רשימת שירים להופעה.

ומה עוד חדש? יש בסיסט קבוע שתופס את העניינים יפה. בסך הכל ההרמוניות של מירון קלות מאד, ומה שצריך זה תחושת קצב וקצת טכניקת נגינה ויש לו את שניהם.

צריך גם מתופף. לפחות חלק מהשירים דורשים מתופף ממש עם מערכת שלמה, לאחרים מספיקה הקשה. מתופף ממש עוד לא מצאנו, אבל ניסינו כמה נגני כלי הקשה, בעיקר דרבוקות, והם היו סבבה - צריך לדעת גם לדרבק. אבל אתמול הגיע המקישן שמנצח את כולם. לא הייתה לו מערכת תופים, אבל היה לו קחון שזה סוג של תוף דרום אמריקאי. זה נראה כמו ארגז עץ עם מיתרים בפנים, שעושים צליל של תוף סְנֶר. (ובאמת cajón בספרדית זה ארגז.) וזה נשמע פשוט, אבל דורש כישרון וידע. הקחון הוא מרכז המערכת שלו - בנוסף יש לו תיק קסמים עם מקלות תיפוף, מקלות גשם, צמידים, רעשנים, טמבורינים, פעמונים וכיוצא באלה והוא מתופף גם על דברים שהוא מוצא בסביבה כמו כוסות ומאפרות, והוא בונה מדרבוקות זולות שזרוקות אצל מירון תופים עם צלילים חדשים לגמרי. זה נשמע טוב, זה נראה טוב, זה מקורי, זה מגניב וזה מתאים למוזיקה של מירון. חשוב גם לומר שהצליל של המקישן הזה יכול להיות מספיק קרוב לצליל של מערכת תופים רגילה, כדי שלא ניכנס לנישה אתנית. מבחינתי הוא יכול לתפוס את מקום המתופף ולא צריך הרבה יותר מזה.

יש לנו עתיד.